<h1>יחוסי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך גביהא בן פסיסא</h1>
<h2>דף צא.</h2>
גביהא בן פסיסא, גרסינן בחלק ובמגילת תענית בין במשנה בין בתוספתא [פ"ג] אבל בבראשית רבא בפ' ויתן אברהם כל אשר לו ליצחק גרסינן גביעה בן קוסים. והכי גרסינן בחלק ובמשנת מגילת תענית בכ"ד בניסן איתנטלית ממסונאה מיהודה ומירושלים, במשנה כשבאו כנעניים לדון עם ישראל, אבל בחלק גרסינן כשבאו בני אפריקים לדון עם ישראל, (אבל בחלק גרסינן כשבאו בני אפריקים לדון עם ישראל) ונמצינו למידין כי בני אפריקים כנעניים וצ"ל דהן גרגשי שפנה כששלח יהושע לארץ שלש פרוסדיגמאות לארץ ישראל, כמפורש בספרי [ירושלמי שביעית פ"ו ה"א] הרוצה להשלים ישלים להלחם ילחם לפנות יפנה (הפך) [והפי'] בעודו בשיטים מעבר לירדן שלח כן כדי שלא תקשה מעשה גבעונים אבל משעברו הירדן (ואמר) [נאמר] לא תכרות להם ברית ולא תחנם, וגרגשי פנה מפני שליחותו של יהושע וזכה ונתן לו הקב"ה ארץ כארצו, וזוהי אפרקי דכתיב עד בואי ולקחתי אתכם אל ארץ כארציכ' כך שנינו בספרי, ובמגילת תענית בתוספת' ובבראשית רבה כשבאו בני ישמעאל לעורר עם ישראל על הבכורה ובאו עמהם שתי משפחות רעות כנעניים עם מצריים אמר להן גביהה בן פסיסא לחכמים אני אדון עמהם אמרו לו הזהר שלא תחליט את ישראל אמר להן אלך ואדון עמהם אם אנצח אותן מוטב ואם לאו אתם אומר' מה הגביע הזה שיעיד עלינו ובמשנה גרסינן גביהה בן פסיסא שומר הבית וכן בתוספת' שוער הבית ונראה שהיה ממונה לשמירת בית המקדש דהכי מסקנא דמשנה וברייתא ובראשית רבה, [לאחר] שנצחן. ביקש אלכסנדרוס לעלות לירושלים. במשנה אמרו לו צרי יהודה וברייתא הלכו הכותיים ואמרו לו הזהר שאין מניחין אותך ליכנס לבית קדשי הקדשים וכיון שהרגיש גביהה בן פסיסא עשה שני אמפילין ובהן שני חומפות חרוכות אמר לו אתיר מנעליך ואנעילך האמפילין שהרבה החליקה וכשהגיע למקום שאי אפשר ליכנס ממנו ולפנים אמר לו מכאן ולפנים אי אפשר לך לכנוס שאת[ה] ערל. כשיצא אמר לו אשווה לך גביהתך אמר לו אף אתה אומן ורופא תקרא ושכר הרבה תיטול אמר לו עליך נאמר חכם בני ושמח לבי ואשיבה חורפי דבר כך גירס' המשנה ולא נתברר לי הפי'. אבל התוספת' ובראשית רבה כיון שהרגיש גביהה בן פסיסא הלך ועשה שני אנפיליאות ונתן בהם שני אבנים טובות בשתי ריבואות כסף וכיון שהגיע להר הבית אמר לו אדוני המלך שלוף מנעליך ונעול שני אנפיליאות הללו מפני שהרי הבית הרצפה חלקה שלא תחליק רגליך כיון שהגיע להר כת' בבראשית רבא, אבל בתוספתא שכיון שהגיע לבית קדשי קדשים אמר לו עד כאן יש לנו רשות לילך מכאן ואילך אין לנו רשות לילך וכ' ואת אבנים טובות שקבע באנפילאות מפני שהן חלקים וימעדו קרסוליו כשילך בהן. ותימא לגיר' תוספת', ולגירס' המשנה והבראשית רבא ניחא. ולתוספ' תימא, דגרסינן בפ"א דכלים [מ"ח] הר הבית מקודש ממנו שאין זבין וזבות נידות ויולדות נכנסים לשם [החיל מקודש ממנו שאין גוים וטמאי מתים נכנסין לשם] עזרת נשים מקודש ממנו וכו', ואי אפשר כיון שבחכמתו מיחה על אלכסנדרוס מליכנוס היאך יהא מטייל עמו בהיכל לפי התוספתא, הילכך נראה בגמר' המשנה ובראשית רבה כיון שגביהה הוליכו ועל פיו היה מהלך והכל נעשה על ידו נראה כי שומר הבית היה דתנן אחד מן הממונין השומרים בבית המקדש ואדם חשוב וחסיד ועשיר וחכם היה שהרי קראו עליו חכם בני ושמח לבי. ונראה כי המעשה הזה היה לאחר פטירתו של שמעון הצדיק לגן עדן שכל ימיו היה נכנע אלכסנדרוס כמפורש בסדר יומא [ס"ט ע"א] וכאשר כתבתי כבר בתחילת הספר והסדר. ומה שבמשנה וברייתא שנינו שאמר למלך רופא אומן תקרא, בחלק [צ"א ע"א] גרסי' שכך השיב לאותו המין כשאמר ווי לכון חייבא דאמריתון מיתי לא חיי דלא הוו הוה דהוו מיבעיא א"ל חייביא קרית לי אי קאמינא בעיטנא בך ופשיטנא לעקמומיתך אמר ליה א"כ רופא אומן תקרא ושכר הרבה תיטול, הרי בכמה מקומות מספר בשבחו כי חכם גדול היה.
